החלטה בתיק ע"מ 1569/09

המשיב נעצר בחשד למעורבות בעבירות ביטחוניות, ובכללן חברות בחוליה צבאית. התביעה הודיעה כי חקירתו הסתיימה, וכי יש כוונה להגיש נגדו כתב אישום. התביעה הודיעה עוד כי אינה מתנגדת לשחרורו ממעצר ובלבד שיפקיד 2000 ש"ח במזומן, להבטחת התייצבותו להמשך ההליכים כנגדו. בימ"ש קמא דחה את הבקשה, וקבע כי מעיקר הדין ראוי היה לשחרר את המשיב בלא כל תנאי, אולם בשל ספק קלוש שיש בתיק הוא מורה על שחרורו בערבות עצמית ובערבות צד ג' על סך 5000 ש"ח. השופט הנכבד קמא החליט עוד שאין מקום לעכב את שחרורו של המשיב, בכדי לאפשר לתביעה לערור על החלטתו. שעה קלה לאחר שניתנה ההחלטה בבימ"ש קמא הוגש ערר, ובו ביום החלטתי להתנות את שחרורו של המשיב ממעצר בהפקדת 2000 ש"ח, וזאת עד למתן החלטה בערר.

במהלך הדיון בפני, טען הסנגור כי אין לחשוד ולמשפחתו כסף כלל, ואין הוא יכול לעמוד בתשלום כלשהו, אף לא בשיעור נמוך בהרבה מכפי שבקשה התביעה. יש לציין כי מסגרת הדיון איננה מעצר לצורך הגשת כתב אישום, עניין המוסדר בסעיף 17(ד) לחוק המעצרים בישראל, שהרי התביעה מודיעה בפה מלא כי אינה מתנגדת לשחרורו של המשיב, ובלבד שיינקטו אמצעים להבטחת התייצבותו. מדובר למעשה על החלטת שחרור לפי סעיף 78(י)(1) לצו בדבר הוראות ביטחון, והשופט רשאי להתנות את השחרור בתנאים בכדי להבטיח את התייצבותו של החשוד להמשך ההליכים. הודעתו של הסנגור כי אין למשיב יכולת כספית כלשהי, שומטת למעשה את הקרקע מתחת  לתנאי שקבע בימ"ש קמא של ערבות עצמית על סך 5000 ש"ח. לא למותר לציין כי  המשיב מתגורר בבית אומר, ויש ממש בטענת התביעה אודות הקושי שיש בהבטחת התייצבותו.

בנסיבות אלה, אני סבור שצודקת התביעה כאשר היא מבקשת גם הפקדה במזומן כחלק מתנאי השחרור, אף שנוכח מצבו הכספי הקשה של המשיב ראוי להסתפק בסכום מינימאלי. נוכח האמור, התוצאה היא שאני מקבל את ערר התביעה, ותחת התנאי של ערבות עצמית בסך 5000 ש"ח אני קובע תנאי של הפקדת מזומן בסך 500 ש"ח. אני סבור כי גם מי שנתון במצוקה כספית יכול להשיג סכום צנוע זה במאמץ לא רב, ובכך "לקנות" את חירותו. התנאי הנוסף של ערבות צד ג' ייוותר על כנו כקביעת בימ"ש קמא.

בשולי הדברים שתי הערות: האחת עניינה בצורך להגיש כתב אישום בתוך זמן קצר ככל שניתן מסיום החקירה. לא מדובר בתיק מורכב, וקשה להבין מדוע התביעה מתמהמהת בכך. ראוי אפוא כי כתב אישום יוגש ללא דיחוי.

ההערה השנייה, עניינה בעיכוב ביצוע לזמן מוגבל בכדי לאפשר לתביעה לשקול הגשת ערר. כבר ציינתי לא אחת בעבר, כי ככלל ראוי לו לבימ"ש קמא לעכב ביצוע החלטה על שחרור ממעצר, בכדי לאפשר לערכאת הערעור להעביר את החלטתו תחת שבט ביקורתה (ראו למשל ע"מ 2198,2201/07), וכך ראוי היה לבימ"ש קמא לעשות גם בנסיבות שלפנינו.

ניתנה היום, 4 במרץ 2009, ח' באדר התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

הנשיא   התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: